הכרעת דין בתיק ת"פ 34690-07-12

1.         כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם ביצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על פי העובדות המתוארות בו, כדלקמן:

            א.         עפיף פחמאווי (להלן: "המתלונן") עובד כנהג הסעות ומתוקף תפקידו מסיע עובדים אל מפעל ההסעדה בקיבוץ ניר עציון ובחזרה. בתאריך 4.7.12, בסמוך לשעה 3 לפנות בוקר, נהג המתלונן ברכב ההסעות שברשותו מסוג פורד טרנזיט (להלן: "הרכב"). תחילה אסף המתלונן שתי עובדות מאזור חדרה ואז נסע לג'סר א-זרקא, אסף בדרכו עובדת נוספת המתגוררת שם והמשיך בנסיעה.

            ב.         בהמשך לאמור לעיל, הגיע המתלונן, ושלוש הנוסעות שעמו, אל מרכז הכפר ג'סר  א-זרקא ונכנס עם הרכב אל רחוב צר. בשלב זה, הגיע הנאשם, התקרב לרכב ודפק על דלת הרכב, המתלונן, בתגובה עצר מיד את הרכב ופתח את דלת הנהג כדי לבדוק מה פשר הרעש, אז התקרב אליו הנאשם כשבידו מברג ודרש ממנו, בעודו מאיים עם המברג, כי ימסור לו 200 שקלים. המתלונן, בפחדו מהנאשם, עשה כדבריו, הוציא מארנקו (להלן: " הארנק") שטר של 100 שקלים, מסר לנאשם ואז הוציא שטר נוסף של 100 שקלים ומסר גם אותו לנאשם.

            ג.          עם מתן שטרות הכסף לנאשם, כאמור לעיל, תפס הנאשם בכוח את ידו של המתלונן, עמה אחז בארנק, והחל לנסות ולמשוך את הארנק מידיו. המתלונן אחז בארנקו ולא הרפה והנאשם המשיך למשוך את הארנק לעברו, וזאת במטרה להוציאו מידי המתלונן ולשלול אותו שלילת קבע.

            ד.         בה בעת, הגיעו שלושה בחורים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: " האחרים"), חברו לנאשם ויחד עמו הוציאו את המתלונן בכוח מהרכב, הפילו אותו על הרצפה והחלו בצוותא חדא להכותו בחוזקה בכל חלקי גופו, תוך מתן אגרופים בראשו ואף דקרו אותו באמצעות המברג בראשו. רק לאחר שהצליחו הנאשם והאחרים להוציא מידי המתלונן בכוח את הארנק, ברחו מהמקום והותירו את המתלונן שרוע על הכביש מוכה וחבול.

            ה.         כתוצאה ממעשי הנאשם והאחרים המתוארים לעיל, נפצע המתלונן בראשו וברגלו ונדרש עקב כך לטיפול רפואי. כמו כן נגרם נזק כספי למתלונן כתוצאה מנטילת 200 השקלים והארנק שהכיל באותו זמן 400 שקלים, כרטיס אשראי, צ'ק לפקודת המתלונן על סך 7,800 ש"ח וכן תעודת זהות ורישיון נהיגה של המתלונן (להלן: " מסמכים אישיים").

כתב האישום מייחס לנאשם גניבה ביחד עם אחרים בצוותא חדא סכום כסף של   כ- 600 ש"ח וכן כרטיס אשראי ומסמכים אישיים וזאת בכוונה לשלול אותם שלילת קבע, כשהוא מצויד במברג שיש לו כדי לסכן או לפגוע, ובאמצעותו איים על המתלונן.

כן מייחס כתב האישום לנאשם, הכאתו של המתלונן בשעת המעשה, בצוותא חדא עם אחרים, תוך שימוש באגרופים ופציעתו באמצעות מברג, הכל במטרה להתגבר על התנגדות המתלונן לגניבת הארנק.

2.         עיקר הראיות נגד הנאשם מבוסס על עדותו של המתלונן, אשר נהג ברכב ההסעות (להלן: " המתלונן" או " הנהג") ועל עדותן של שלוש פועלות, אשר שתיים מהן אסף, בליל האירוע מחדרה ואת השלישית אסף מג'סר א-זרקא (להלן: " הכפר"), על מנת להסיען, כדרכו,  ברכב ההסעות שלו (להלן: " הרכב"), למפעל ההסעדה אשר בקיבוץ ניר עציון וכן על ראיות פורנזיות - טביעות אצבע וממצאי D.N.A.

לגרסת הנהג, בעת שהוא נסע לכיוון היציאה מהכפר (לאחר שפועל נוסף לא חיכה במקום האיסוף), הרגיש חבטה ברכבו ועצר את הרכב. מיד לאחר מכן התקרב הנאשם, אשר חבש כובע בצבע כחול כהה ועליו סימן של "נייק" (להלן: " הכובע"), אל דלת רכבו, איים עליו במברג ודרש ממנו 200 ש"ח. המתלונן הוציא מהארנק, בזה אחר זה, שני שטרות של 100 ש"ח ואז התנפל עליו הנאשם, לקח ממנו, בכח, את הארנק ודקר אותו בראשו. לדבריו, הוא מסר את הכסף לנאשם מאחר שהוא פחד שהנאשם אשר החזיק מברג בידו, ידקור אותו.

כן סיפר המתלונן, כי במהלך האירוע ראה שלושה אנשים נוספים, אשר התקרבו לרכב, עזרו לנאשם להוציא אותו מהרכב והיכו אותו ביחד עם הנאשם.

3.         שוטרים שהגיעו למקום אספו את הכובע והמברג שהשאיר הנאשם ושעליהם הצביע הנהג, כשייכים לנאשם. המתלונן זיהה בביהמ"ש את הכובע, שהוא כובע כחול ועליו סימן של "נייק", ככובע שחבש הנאשם.

על דלת הנהג ועל המברג נמצאו ראיות פורנזיות, כדלקמן:

א.         מהחלק הפנימי של משקוף דלת הרכב נלקחו מעתקי טביעות אצבעות ( ת/44), אשר זוהו כחלקים מטביעת כף ידו של הנאשם.

ב.         מהמברג נלקחו דגימות D.N.A, שנמצאו מתאימות לפרופיל ה- D.N.A של הנאשם ( ת/33).

4.         הנאשם אינו מכחיש את עובדת היותו במקום, אולם הוא כופר בכל קשר עם הנהג. על פי גרסתו, הוא היה שיכור, לקח כדורי הרגעה, יצא מביתו והלך לקנות סיגריות, אך המקום היה סגור ולכן קנה בירה ממישהו שעמד בכביש. הנאשם טוען, כי רכבו של המתלונן פגע בידו, וכתוצאה מכך הוא "עף על הכביש" ואז באו אנשים ועזרו לו לקום והוא הלך לביתו.

5.         גרסתו של הנאשם היתה הפכפכה, מתחמקת ואיננה ראויה לכל אמון. 

בהודעתו הראשונה במשטרה, הכחיש הנאשם שהוא דיבר עם המתלונן או התקרב אליו או אל דלת הנהג, ואף הכחיש שהחזיק מברג, איים על המתלונן, לקח ממנו כסף או גנב את ארנקו.  בהודעה נוספת במשטרה ( ת/6) אמר, שהוא לא דיבר עם הנהג ולא צעק עליו וטען, כי הנהג דיבר איתו מהחלון. כאשר נשאל מה אמר לו הנהג השיב: " לא זוכר. אני זוכר שמישהו אמר 'בוא קח מאתיים ואני אמרתי תדחוף אותם בתחת שלך' והלכתי. לא יודע מי זה שאמר לי בוא" ( ת/6 שו' 40-43).  בעדותו בפניי חזר על גרסתו לפיה הוא כלל לא התקרב אל הנהג ולא דיבר איתו.

בנוסף, תחילה אמר הנאשם, כי הוא היה לבד וכי הוא אינו מכיר את האנשים שהתקרבו לרכב, אולם בהודעתו השניה במשטרה אמר שהוא מכיר אחד מהם ושמו מוחמד וכי שני האנשים שבאו למקום גרים בכפר והוא מכיר אותם בפניהם.